סבא וסבתא כשותפים לגידול הילדים: איך שומרים על גבולות וגם על קשר חם
סבים וסבתות הם עזרה ענקית למשפחות צעירות, אבל גם מקור לחיכוכים. כך מגדירים ציפיות, מכבדים הבדלים ושומרים על יחסים טובים.
בישראל, יותר מבמדינות רבות אחרות, סבים וסבתות הם חלק מרכזי בגידול הילדים. הם אוספים מהגן, מבשלים ארוחות צהריים, שומרים על הנכדים בחופשות ונותנים לזוגות הצעירים אפשרות לעבוד, ללמוד ולפעמים גם לנשום. המעורבות הזאת היא מתנה גדולה, לילדים ולהורים. אבל לצד היתרונות מגיעים גם חיכוכים: ממתקים לפני ארוחת ערב, שעת שינה שזזה, הערות על דרך החינוך ועצות שלא ביקשו. איך שומרים על הקשר החם ובאותו הזמן מגדירים גבולות ברורים? הנה כמה עקרונות שיכולים לעזור.
הערך העצום של קשר בין דורי
לפני שמדברים על גבולות, כדאי להזכיר כמה הקשר הזה חשוב. ילדים שגדלים עם סבים וסבתות מעורבים זוכים לעוד מבוגרים אוהבים בחייהם, לתחושת שייכות למשפחה רחבה ולחיבור להיסטוריה ולמסורת המשפחתית. הסיפורים של סבתא על העלייה לארץ או של סבא על השירות הצבאי הם חלק מהזהות שהילד בונה.
גם לסבים ולסבתות הקשר הזה מעניק משמעות רבה. הוא נותן תחושת תפקיד, שמחה ותנועה, ולעיתים קרובות מחזק את הקשר עם הילדים הבוגרים שלהם. כשהקשר טוב, כל הדורות מרוויחים.
לכן המטרה איננה להרחיק או לצמצם, אלא למצוא דרך לשיתוף פעולה שבו כל אחד מבין את תפקידו ומרגיש מוערך.
ההורים מחליטים, הסבים תומכים
העיקרון הבסיסי שעליו מסכימים רוב אנשי המקצוע הוא שההורים הם האחראים העיקריים לחינוך הילדים. הם קובעים את הכללים המרכזיים: שעות שינה, תזונה, זמן מסך, בטיחות ודרכי הצבת גבולות. הסבים והסבתות יכולים לתת עצות, להביע דעה ולשתף מניסיונם, אבל ההחלטה הסופית נשארת אצל ההורים.
לפעמים קשה לסבים לקבל את זה. הם גידלו ילדים בעצמם, ולעיתים מרגישים שהם יודעים טוב יותר. חשוב לזכור שהם לרוב פועלים מתוך אהבה ודאגה, ולא מתוך רצון לערער. שיחה מכבדת שמכירה בניסיון שלהם, ובו בזמן מבהירה את ההחלטות של ההורים, יכולה להוריד הרבה מתח.
כדאי שבן הזוג שהוא הבן או הבת של הסבים יוביל את השיחות הרגישות. כך הדברים נשמעים פחות כביקורת מבחוץ, וקל יותר לכולם לשמוע אותם.
להבחין בין עיקר לטפל
לא כל הבדל בגישה מצדיק ויכוח. אם אצל סבתא אוכלים ארוחת ערב מול הטלוויזיה פעם בשבוע, או שסבא מרשה לקפוץ על הספה, זה כנראה לא יזיק לילדים. ילדים מבינים היטב שבבתים שונים יש כללים שונים, והחוויה של ״אצל סבתא מותר״ היא חלק מהקסם של הקשר.
לעומת זאת, יש נושאים שבהם ההורים צריכים לעמוד על שלהם. כדאי להגדיר מראש מה הם ״הקווים האדומים״ של המשפחה, ולהתמקד רק בהם:
- בטיחות: מושב בטיחות ברכב, השגחה ליד מים, תרופות מחוץ להישג יד.
- בריאות: אלרגיות, הנחיות רפואיות ותרופות.
- שינה: שמירה על שעות שינה בסיסיות בימי חול.
- ענישה: הימנעות מעונשים פיזיים או משפילים.
- ערכים מרכזיים שחשובים להורים.
כשהרשימה קצרה וברורה, קל יותר לשמור עליה, והסבים מרגישים שסומכים עליהם בכל השאר.
לדבר בגלוי ולא דרך הילדים
אחת הטעויות הנפוצות היא להעביר מסרים דרך הילדים או להביע ביקורת על הסבים בנוכחותם. משפט כמו ״סבתא לא יודעת שאסור ממתקים״ מכניס את הילד לעמדה לא נוחה ומערער את הסמכות של שני הצדדים. עדיף לדבר עם הסבים ישירות, בזמן רגוע ובלי הילדים.
כדאי לפתוח שיחה בהכרת תודה אמיתית על העזרה, ורק אחר כך להעלות את הבקשה. ניסוח בגוף ראשון, כמו ״חשוב לנו שהוא יישן עד שמונה כי אחרת הוא לא מתפקד בגן״, נשמע הרבה פחות מאשים מאשר ״אתם תמיד משאירים אותו ער״.
גם לסבים צריכה להיות במה. אולי יש להם קושי בלוח הזמנים, עייפות או תחושה שלא מעריכים אותם. שיחה פתוחה בשני הכיוונים מונעת הצטברות של טינה.
כשהסבים מטפלים באופן קבוע
כשסבא וסבתא הם המטפלים הקבועים, למשל כמה אחר צהריים בשבוע, צריך להתייחס לזה ברצינות של הסדר מסודר. כדאי לתאם ציפיות לגבי שעות, ארוחות, שיעורי בית ופעילויות, ולבדוק מדי פעם שהמטלה לא כבדה מדי עבורם.
חשוב גם לזכור שגם לסבים יש חיים משלהם: עבודה, תחביבים, חברים ובריאות. לא כדאי להניח שהם תמיד זמינים, וכדאי לבקש ולא לדרוש. הכרת תודה, מחווה קטנה או ארוחה משותפת מדי פעם עוזרות לשמור על הרגשה טובה.
אם יש פערים גדולים בגישה בנושאים מהותיים, כמו התמודדות עם התפרצויות זעם או הרגלי אכילה, אפשר לשקול להיעזר בהדרכת הורים משותפת. לפעמים איש מקצוע ניטרלי מצליח לגשר על פערים שבתוך המשפחה קשה לגשר עליהם.
כשיש מתח או ריחוק
לא בכל משפחה הקשר עם הסבים פשוט. לפעמים יש היסטוריה של מתחים, מחלוקות על אורח החיים או פשוט מרחק גיאוגרפי. גם במצבים כאלה, כדאי לנסות לשמור על קשר בין הילדים לסבים, כל עוד הוא בטוח ומיטיב. שיחות וידאו, מכתבים, ביקורים קצרים ואירועים משפחתיים יכולים לשמור על החוט.
במקרים שבהם הקשר פוגעני או מסכן, ההורים רשאים ואף צריכים לצמצם אותו. זו החלטה קשה, ומומלץ לקבל אותה בליווי של איש מקצוע בתחום המשפחה.
כדאי גם לזכור שהיחסים בין הדורות משתנים עם הזמן. מה שהתאים כשהנכד היה תינוק לא בהכרח מתאים כשהוא בכיתה ד׳ או בגיל ההתבגרות. שיחה חוזרת מדי כמה חודשים, שבה בודקים מה עובד ומה כדאי לשנות, עוזרת לכולם להתעדכן ולמנוע הצטברות של אי הבנות קטנות שהופכות לגדולות.
לסיכום, הקשר בין סבים ונכדים הוא אחד הדברים היפים במשפחה הישראלית. כדי שיישאר כזה, צריך גבולות ברורים במה שבאמת חשוב, גמישות בכל השאר, שיחה ישירה ומכבדת והרבה הכרת תודה. כשכל הצדדים מרגישים שרואים אותם, הילדים הם אלה שמרוויחים את הכי הרבה.
