דפנה תייר

לא לפחד כלל- מדוע ילדים מפחדים וכיצד על ההורה להגיב

 

אחד מהיתרונות הרבים בהשתתפות בקבוצת תמיכה הוא שהאדם שחולק את קשייו עם הקבוצה לומד לדעת שהקושי אינו ייחודי לו, ושגם בין האחרים בקבוצה ישנם שחווים קשיים דומים. יש מי שימצא בכך נחמה, ולו משום שהדבר עוזר לשים את אותם קשיים בפרופורציות נסבלות יותר.

 

בפגישה האחרונה של קבוצת האמהות קרה מה שלעיתים קרובות קורה במפגשים: הן ענת והן אורנה ביקשו להתייעץ לגבי ענין שמטריד אותן, והסתבר ששתיהן מוטרדות מאותו הדבר עצמו- הופעתם, לאחרונה, של פחדים אצל ילדיהן, שניהם בני ארבע וחצי: טל מפחד מרעמים, ליאור מפחדת מחדרים חשוכים בבית. מצוקה ניכרה בהבעת הפנים של שתיהן בזמן שסיפרו על כך, כאילו גם בהן דבק שמץ מתחושות הפחד של ילדיהן.

 

הדבר הראשון שניתן לומר להורים שילדיהם מבטאים פחד הוא- תירגעו, מותר לפחד! מותר לילדים לפחד ומותר למבוגרים לפחד. זהו אחד מהרגשות הבסיסיים ביותר איתם אנחנו באים לאוויר העולם, הוא ילווה אותנו לכל אורך חיינו, והוא רגש טבעי ונורמאלי לחלוטין. יותר מכך: זהו רגש שמקורו הישרדותי, במובן זה שתפקידו להגן עלינו ולמנוע או להרחיק אותנו ממצבי סכנה. כולנו חשים פחד מזמן לזמן ועלינו להכיר בכך שאין צורך לחסל רגש זה לחלוטין. רצוי שבמקום שנראה בו אויב נראה בו רגש מועיל ונחוץ שיכול לדרבן אותנו לפעולה.

 

לעיתים נדמה שפחדי הילדים רבים יותר משל המבוגרים. זאת משום שילדים עדיין אינם מבינים את העולם סביבם (למשל - מהו הרעש העצום והמתגלגל הזה בשמיים שקוראים לו רעם), יש להם דמיון עשיר בעזרתו הם מגשרים על פערי המידע שלהם (ולכן חדרים חשוכים, בהם נעים צללים לא ברורים, בהחלט עלולים לאכלס מפלצות), הם יותר תלויים באחרים ויחסית עדיין חשים חסר אונים וחסר בטחון, והם עדיין לא רכשו יכולות להתמודד עם פחדיהם. פחד המופיע אצל הילד בשלב ההתפתחותי המסוים בו הוא נמצא ונעלם בהמשך- אינו מעיד על בעיות רגשיות.

 

ההורים יכולים להגיב באופן שיתמוך בילד:

 

  • הבעת אמפתיה
    • קבלת הפחד ודיבור על פחדים כתופעה נורמאלית (רצוי להימנע מהתגובות האופייניות: "את/ה לא צריך/ה לפחד" או "אין לך מה לפחד" אשר במידת מה לא נותנות מקום לפחד. במקום זאת אפשר לומר: "אני מבין/ה שאת/ה מפחד/ת. בוא/י נעזור לך להתגבר על הפחד.)"
    • נחמה והקניית בטחון, יצירת אוירה רוגעת ואוהבת - אנחנו פה איתך.
    • לנסות לפתור טכנית בעיות שמעוררות את הפחד (כגון- מנורת לילה בחדר חשוך.)

 

  • בגיל צעיר

לחבור לעולם הדמיון של הילד ובעזרתו למצוא דרך להביס את הגורם מעורר הפחד (כגון להמציא "גיבור" אשר עוזר לילד, או לדמיין מפלצות טובות, או לפזר "אבקת קסמים" לפני השינה אשר מגרשת מפלצות, ושאר דברים - כיד הדמיון הטובה עליכם.)

 

  • בגיל בוגר

הסבר הגיוני לגבי הגורם מעורר הפחד, תוך הדגשת המציאות הרציונאלית ודרכי ההתמודדות האפשריים (למשל- נתינת ההסבר המדעי לרעמים).

 

הקראת סיפורים בנושא מתוך מבחר הספרים העשיר הקיים בנושא.

 

יש להבין שאי אפשר ואף אין צורך למנוע לחלוטין פחדים, אך ניתן לשכך אותם. ילדים החווים פחדים ומצליחים להתגבר עליהם - מתחשלים, וכך בהתבגרותם ידעו להתמודד טוב יותר עם פחדים וקשיים.