לקראת הגעתו של התינוק השני למשפחה - תפישות רווחות והצעה לחשיבה אחרת

 

טלי ורן הינם זוג הורים מקסים, בשנות השלושים לחייהם, שהגיעו אלי למספר מפגשי הדרכה הורית לפני כשנה, כשביתם - ליה - הייתה בת כשנתיים וחצי. לפני מספר שבועות התקשרו וביקשו לשוב לפגישת הכנה לקראת לידתו הקרבה של אחיה של ליה. הם נשמעו טרודים במחשבות ובהתלבטויות לגבי איך ומה יהיה וחשו ניזקקים להכוונה.

 

הפגישה הייתה נעימה ומעשירה, ואופיינה בכך שהוצעו להם נקודות מבט חלופיות לאלה שאיתן הגיעו.

 

מניסיוני, ההנחות איתן הגיעו טלי ורן לפגישה רווחות בקרב הורים רבים. אני מבקשת להציע חשיבה חלופית:

 

  • אובייקטיבית, הבכור מפסיד עקב הופעת התינוק הנוסף.

יתכן שבהשוואה למה שקיבל הבכור עד כה זה עלול להיראות כמו הפסד. לכן ההורים עשויים לרחם על הילד האומלל שמעמדו נלקח ממנו, וחשים שעוללו לו עוול נורא ואיום. אני מציעה התבוננות שונה: כל פעם שתרחמו על הבכור ותחושו צורך לפצותו על ה"הפסד", זיכרו שאת תקופת ה'סולו' שהוא קיבל לא יקבלו לא התינוק הנוכחי ולא אף אחד מהבאים אחריו. תשומת לב יחידנית שכזו כבר לא תתאפשר לאחיו. יותר מכך - גם בהמשך הדרך "יורש העצר" הפרטי שלכם תמיד יהיה הראשון עימו תחוו חוויות מרגשות - כניסה לכיתה א', בר/בת מצווה, גיוס לצבא ועוד.

 

  • לבכור צפוי משבר וברור שהוא יקנא.

נכון, זה עלול לקרות, אך ברוב המקרים, בהנחה שהיחסים בין ההורים לילד תקינים, אוהבים ובטוחים לא יחול כל משבר ואף לא בהכרח תצוץ קינאה. נהפוך הוא - הפיכתו לילד הבוגר במשפחה עשויה להעצים את הילד ולתרום לתאוצת התפתחות. תתפלאו אולי, אך צפויים הופעתם של רגשות חיוביים, גילוי יחס חם, מגונן ואוהב כלפי התינוק.

 

  • עם הופעת התינוק כדאי להרעיף על הילד הבכור תשומת לב ומשאבים מכל הסוגים.

הילד הגדול אכן יהיה זקוק למשאבים המגיעים לו, אך לא מעבר למה שהורגל בהם. אין טעם ואין צורך לנסות לפצות אותו. לא נגרם לו כל עוול. דווקא כשההורים ושאר המשפחה מנסים לפייס ולפצות את הילד הוא עלול להבין שהם סובלים מרגשי אשמה, ויסיק מכך שכנראה באמת נעשה לו איזשהו עוול.

 

  • חייבים להקפיד להמשיך בשיגרה המוכרת כדי שהילד לא ירגיש שחל שינוי.

אבל חל שינוי! כיצד ניתן כלל להעלות על הדעת שחיי המשפחה ימשיכו כפי שהיו עד עתה? בענין זה יעצה הגננת של ליה לאימה שזו תמשיך להתלבש ולעשות עצמה יוצאת לעבודה כדי שליה לא תחשוב שהאם נשארת בבית...! אוי לעצה שכזו. מעבר לכך שזה לא סביר ואפשרי לעמוד בכך לאורך זמן, יש פה סכנה של היווצרות אווירת סודות ושקרים במשפחה, שברור שאינה בריאה או רצויה. בודאי שננסה לפגוע כמה שפחות בשיגרת הילד, אך גילויי גמישות הינם כורח המציאות ואינם מזיקים.

 

  • לא כדאי להביע אהבה כלפי התינוק כשהבכור בסביבה.

היו חופשיים לגמרי בהבעות האהבה שלכם. כמה, מתי ואיפה שיוצא. ללא מיגבלות וללא חישובים. יש לכם מספיק אהבה לכל הילדים שלכם. האהבה לתינוק אינה אמורה לבוא על חשבונו של הבכור. הגבלה מאולצת תזיק לדינמיקה הבריאה של היחסים המשפחתיים. לצד המשך גילויי האהבה לבכור, זרימה טבעית של אהבתכם לתינוק תהווה עבור הבכור מודל חיקוי חיובי ממנו ילמד גם הוא להביע את אהבתו לתינוק.

 

  • כדאי להתארגן כך שהאמא תמשיך לטפל בגדול ואילו האבא/הסבתא/הבייביסיטר יהיו עם התינוק.

נכון שיש להיות רגישים ולא למנוע מהגדול את הצורך שלו בטיפול האימהי, אך צריך לגלות פה גמישות ולהרגיל את הילד לטיפול החלופי ההולם. מטבע הדברים חשוב שתתקיים תקופת ההתקשרות ההכרחית בין האימא לתינוק החדש, וכפי שהגדול בזמנו זכה לכך הרי שכעת אחיו התינוק זכאי לכך גם הוא. אל לנו להתבלבל מהעובדה שהגדול מסוגל לבטא את רצונו בכך שאמא תטפל בו, בעוד התינוק אינו יכול לבטא את הצורך שלו בטיפול האימהי ומתפשר, לכאורה, עם טיפול חלופי. הצורך הבסיסי כרגע הוא של התינוק יותר מאשר של הגדול.

 

כששוחחתי עם טלי ורן כעבור שבוע הודו שהפגישה פתחה בפניהם דרך חשיבה חדשה ומרעננת, ותרמה להקלת מעמסת החששות בה היו נתונים לאחרונה ולשחרור מתחושות אשם כלשהם. כעת הם חשים בטוחים בעצמם ומצפים בהתרגשות לתוספת למשפחה.

 

דפנה תייר