דפנה תייר

המפתח לקבלת החלטות חינוכיות

 

בקבוצת האמהות-אחרי-לידה שנפגשה השבוע רבות מן האמהות חלקו את אותה ההתלבטות: עסקנו בנושא השינה, וכרגיל הנושא היה רלוונטי עד עייפה (תרתי משמע) כמעט לכולן. הלילות נטולי השינה, הקימות האין סופיות לתינוק, ההאכלה לאורך הלילה- כל אלו התישו את האמהות המשוועות ללילה של שינה לאחר חודשים על חודשים של חסך בשעות שינה ושל עייפות כרונית.

 

דורית, אמה של ליה בת השמונה חודשים, נתנה ביטוי לדילמה שלה: כשליה קמה בלילה דורית יודעת שאין צורך להאכילה, אך אין לה כוח להאבק בקטנטונת והפתרון הקל ביותר הוא לחמם בקבוק ולתת לה ואולי לזכות לעוד כמה שעות שינה.

 

המקרים הללו, הלקוחים מתוך חייהם של הורים רבים, בוודאי מוכרים. אין ספור דילמות חינוכיות עולות לאורך שנות גידול הילדים, ולא פעם אנו מוצאים עצמנו מתלבטים ותוהים האם הפתרון המיידי והפשוט, לכאורה, הוא גם הראוי; להיענות לרצון הילד ובכך לפתור את הבעיה. אך האם בספקנו את רצון הילד אנו עושים בהכרח את הדבר הנכון? על פי רוב, בינינו לבין עצמנו, אנו יודעים שה'שקט' שהשגנו הינו שקט זמני בלבד, ושאותה התנהגות בעייתית שהפריעה לנו תשוב ותופיע בקרוב.

 

אחד העקרונות לאורם נוכל לקבל את ההחלטות החינוכיות שלנו כהורים הוא עקרון הטווח הקרוב לעומת הטווח הרחוק. במילים פשוטות, כשאנו רוצים לדעת אם ההחלטה החינוכית שלנו נכונה, נוכל לעשות זאת על-ידי שנשאל את עצמנו האם מעשינו פותרים את הבעיה (רק) עכשיו, בטווח הקצר, או פותרים אותה (גם) בטווח הרחוק.

 

אם התשובה היא שהפתרון הוא נקודתי בלבד (מחר בלילה התינוק שוב יבכה עד שניקח אותו למיטתינו, או בפעם הבאה הפעוט שוב יעשה סצינה בחנות עד שנעתר לו) הדבר מרמז, אולי, שלא בחרנו בפתרון חינוכי מתאים. יש מקום לשוב ולשקול האם הפתרון הקל, הרגעי, הוא גם הפתרון האמיתי.

 

לעומת זאת אם בחרנו בתגובה חינוכית, שגם אם היא דורשת מאתנו השקעת מאמץ ועקביות רבים יותר ולא בהכרח מעלימה את הבעיה באופן מיידי, אך היא זו שתניב את ההתנהגות הרצויה מהילד בהמשך - כנראה בחרנו בדרך החינוכית היסודית והמשמעותית יותר. במילים פשוטות: לעיתים נדמה שפשוט יותר לוותר לילד ובכך לפתור את הבעיה המיידית, אולם יתכן שנכון ואף עדיף להיות עקביים בהחלטותינו ולעמוד על שלנו (גם אם כרגע זה קשה יותר) ובכך לעזור לילד ללמוד ולהפנים את ההתנהגות הרצויה.